שמי רונן סיידה, תושב טבריה נשוי ואב לבן ובת.
כשביקשתי להכין עבורכם כתבה זו, ידעתי היטב שאני חייב דבר מה שימשוך את תשומת לבכם המלאה אל תוכנה החשוב.
אינני רוצה להשתמש במיליציות או במילים גבוהות. אינני רוצה להכביר מילים שלא לצורך או לנסות ולצבוע את המציאות בצבעים מלאכותיים ולא נכונים. כל מה שאני מבקש הוא שתקראו כתבה זו – ששכר רב בצידה – בעיון ותשומת לב.
מי מאיתנו ההורים אינו מודה בלב שלם וללא כל היסוס כי ביטחון של ממש וחינוך למופת הם שני הנושאים העיקריים הנמצאים בראש סדר העדיפות שלו שעה שאנו חושבים על עתיד בני משפחתנו.
מי מאיתנו אינו חרד לשלומו של הבן או הבת בשרות הצבאי, בטיול השנתי, בבית הספר או במסיבת סיום שנת הלימודים. מי מאיתנו אינו רוצה שבניו ובנותיו יהיו בריאים, חזקים ומוצלחים בלימודים. מי מאיתנו אינו מאחל להם את הטוב ביותר ושרק ישובו הביתה בשלום .
בכאב אמיתי אני קורא את הכתבות השונות המתארות אלימות בקרב בני נוער, אלימות המסתיימת לא אחת – למרבה הצער והכאב – גם באובדן חיים יקרים ומבטיחים. אין צורך לפרט בפניכם הורים יקרים את "שלל" מקרי האלימות והשתלשלותם הטרגית, שהרי כלי התקשורת הרבים "מוצפים" בהם מדי שעה, מדי יום, חודש. יחד עם זאת אין צורך לצבוע את המציאות כולה בשחור, שהרי לצד מעשי האלימות הרבים "והמגוונים" ישנם בעמנו "מדורות אש" רבות המאירות אתה הדרך בדמותם של ילדים וילדות, בני נוער נשים וגברים המגביהים את שמה הטוב של ישראל אל השמים. באלימות – על כל היבטיה המכוערים - יש להלחם. נגד האלימות יש לחנך, לפעול להסביר ובעיקר להשתמש בהרבה סבלנות וראייה נכונה של המציאות. יש להיות מוכן אל מול סכינאות, אונס, מכות חינם, התעמרות וכל שימוש בכוח המוביל לתוצאות הרות אסון. יחד עם זאת יש להוריד את המתחים, לחנך לסבלנות וסובלנות, לכבוד הדדי ולדרך ארץ.
יש להדגיש את הנזקים הרבים הטמונים באלימות ואת חוסר התועלת שבה. יש להתמקד בכל ההיבטים המכוערים שבאלימות שרוב המקרים מרוקנים את עתיד הקורבנות מכל תוכן. יש לפתח מודעות עמוקה לסכנות שבאלימות, לנזקים הבלתי הפיכים, לכאב המשפחות, לסבל המתמשך ולתחושת הצער שלעיתים אין לה סוף הנראה לעין .
אין לי ספק שאין שיעור לכוחה הרב של המודעות בעיצוב מציאות חיים יפה יותר ובטוחה יותר. יחד עם זאת – ובצמוד למודעות ולחינוך- יש להיות מוכן. כמי שעוסק שנים רבות בהגנה עצמית וכמי שהקים בית ספר להגנה עצמית כאן בעירנו טבריה, אני פונה בעיקר אליכם ההורים לבוא ולהתרשם מתרומתו הרבה לחוסנם של המתאמנים בו.
חוסן זה אינו טמון רק בהבט בספורטיבי שבחישול וחיזוק הגוף. אני מזמין אותכם להתרשם מההיבטים הנפשיים והרוחניים של חניכי בית ספר: ילדים וילדות, בני נוער, נשים ובוגרים. בואו לראות כיצד יכולת התגוננות אמיתית צועדת יד ביד עם שקט נפשי, הגברת הסבלנות והסובלנות, שליטה עצמית, חברות ערכית, הצלחה בלימודים והתרחקות מאלימות .
בואו לראות ילדים וילדות, בני נוער ובוגרים מזיעים כהוגן באימונים ובונים את עצמם אט אט וביסודיות לקראת העתיד לבוא: בית ספר, הטיול השנתי, המסיבה , הצבא ובמיליה אחת: החיים.
בכל אימון ואימון ובכל בגילאים מושם הדגש על בסכנות שבאלימות, ההמנעות ממנה ע"י "קריאת השטח" והמציאות .
הזיעה, ההשקעה והמסירות באימונים – הלא קלים – בונים חניכים חזקים ושקטים, בריאים ובעלי בטחון עצמי חיובי.
חניכים המוצאים עצמם אט אט ממסגרות אלימות ומביטים ביתר מיקוד אל עתיד מוצלח בלימודים, בצה"ל ובחיים על כל הבטיהם. בניית החניכים – ילדים כילדות, נערים כנערות וגם בוגרים – אינה נעשיית ביום אחד. יחד עם זאת כל אימון ואימון, כל יום ויום במסגרת בית ספר הם נדבך נוסף בדרך להצלחה. תשומת לב אישית לכל ילד וילדה, נער ונערה הם המפתח להגשמת המטרות שמאחורי האימונים. כך פועל בית ספרנו וזוהי דרכנו. רציתי לציין מקרי אילמות רבים ומצערים, לא אעשה זאת מפני שכולנו – ההורים - מכירים אותה לעומקם ולכאב שבהם אם מכלי התקשורת השונים ואם – למרבה הכאב שאין לו קץ – מנסיון אישי מר.
אשמח מאד לראותכם מבקרים בבית ספרנו ועומדים מקרוב על פעילותו.
